ביקשתיו ולא מצאתיו – שיר השירים בערבית. למה??
מגיע אליי בבוקר אחד אסתטיקן העל, כבודו אביב בכר.  יש לנו משימת קורונה. לגבש את החומרים החדשים לאלבום.
כיון שאני בד״כ לא מחכה שהחבר׳ה יציעו ויביאו רעיונות משל עצמם, כן.. כן.. זו אני פה מאחורי יזמות יאמה בע״מ, הכנתי כמה אופציות לשירים שעליהם נעבוד.  הנ״ל שותה את הקפה שלו.. לוקח את הגיטרה ומנגן פראזה מהפנטת. מספר שהתעורר עם זה. השראת בוקר. הפראזה הזו נתפסה לו מאז והוא חייב להוציא אותה.
אוקיי. נעים מאוד השראת בוקר. קחי את הכבוד המגיע לך. מזיזה רגע לצד את מה שחשבתי שנעבוד עליו ומקשיבה לפראזה. טוב, זה באמת כל כך יפה ומרגש. מזכיר לי את המוזיקה של אלמודובר מהסרט דבר אליה able con ella. שזה אחד ה–פסקולים המושלמים בכל הזמנים אם לא ה–פסקול!

אני ישר מדמיינת את אביב בכר הופך בן לילה לויסנטה אמיגו שכזה, עם תהילת עולם מחוף אל חוף. כי תכלס, מכל האנשים שאני מכירה באופן אישי, הוא הכי הולם את הויז׳ן. יש לו טאצ׳ אוניברסלי ומאגר יצירה פורה ואינסופי.  אז הנה הגיע הזמן שיקבל את החיבוק הגלובאלי העז שהכי מגיע לו. והנה זה הקטע שיגליץ׳ אותו לעולם הרחב אני מהרהרת לעצמי.

אחרי שהוא מסיים את הפראזה, מעין התחלה של משהו, אני פוסקת שאין צורך בשירה פה.  אומרת לו שימשיך לפתח את זה, זה יכול להיות קטע בינלאומי מפורסם מאוד שיביא הזמנות לכתיבת פסקול לסרטים. זה קטע שיצטטו אותו. ״נעשה אלבום אינסטרומנטלי, אביב.  זה יהיה שלמות״

אבל הוא לא מתרשם ממבול האפשרויות הגלומות ולתהילה הבינלאומית הצפויה לו, גם לא מכל האופציות ששטחתי בפניו.

מרוכז בכאן ועכשיו ומתעקש כהרגלו:  -חושב שדווקא הכי מתאים פה שירה

אבל גם אני עקשנית:  -תקשיב אביב, הכי מתאים לי בעולם לשיר את זה, אני ממש אשמח, אבל לטובתך, כדאי לך שזה יהיה אינסטרומנטלי, זה משהו קאנוני. חד פעמי.

האדון בשלו. לא מרפה.  – תנסי רגע לשיר. אפילו מתאים פה ערבית. אני ממש שומע את זה.

-ערבית???  מה ערבית עכשיו? אתה יודע שהכיוון האומנותי שחרטנו על דגלנו הוא: Jewish & Hebrew music,
אז איך זה בדיוק קשור אלינו??

-תנסי שניה, רק בשביל להרגיש את זה רגע….

טוב, נו… אני לא טיפוס צייתן, אבל כשמדובר באביב, רוב הזמן אני רכיכה.

מאלתרת מילים בערבית ושרה לי בכיף.  זה גורם לו להיאחז ולהיצמד עוד יותר לרעיון שלו.

– כן, זה בול ככה. וואו.. זה.. יפה.

יאללה, זרמתי עם השראת הבוקר האביבית הזו.  ממשיכים לפתח את הקטע, מעמידים את השלד המבני – מלודי.  סיימנו את החזרה.

בערב או יום למחרת חוזרת לזה, מקשיבה למה שעשינו. זה יפה לאללה אני מודה ביני ובין עצמי.
אבל גדול עליי הקטע של הערבית. לחפש כותב טקסט / שירה, לסטות מהקונספט של  Hebrew music שאני בונה בעמל יש לומר.  במפגש הבא אני מנסה להוריד אותו מהרעיון.  -תראה, הקשבתי להקלטה של החזרה, ערבית זה יפה, אבל אין הצדקה לשיר בערבית

כל הקונספט שלנו זה hebrew and Jewish music, אתה מבין?  (נראה לי שעוד שניה הוא מוותר, זהו, ייאשתי ת׳בנאדם. טוב, ארכך את זה רגע…)

– תראה, אם כבר ערבית, אז משהו יהודי, שיש לו קשר למה שאנחנו עושים. נגיד תהלים, שיר השירים או משהו

– אוקיי. אין בעיה. יש לך משהו משיר השירים?

– לא. אין לי שום דבר. לא מכירה בע״פ את שיר השירים בערבית, אבל אפשר לחפש.

– יאללה, אז בואי נחפש.

מניח את הגיטרה בצד. יושבים לקרוא את שיר השירים בערבית. (ותודה לערבית מוגבר בתיכון שמהדהדות בי כאילו היה זה אתמול ותודה שהתנ״ך זמין אונליין בכל שפה אפשרית).  אני מקריאה בקול משפטים מהמגילה, יושבים על זה כמו פסיפס, מחפשים את המשפטים המתאימים ביותר.  אביב ממיין אותם באופן פונטי, לפי השמיעה.

-כן, זה טוב.

תחזרי על זה שוב.. מה זה אומר..? כן.. זה מתאים.

לא.. לא מתאים.

התקדמנו באופן מפתיע עם השיר שקיבל שם זמני: ״אלמודובר הערבי״.

עברו כמעט שלוש שנים.  השיר עבר עיבוד, והקלטות, והרמוניות וקולות, עריכות, מיקסים מאסטרינג, צילום רגיש עם עדשות וטאצ׳ הפלא של בועז… ו finally הוא פה. השיר המרגש והמושלם הזה שבהתחלה לא רציתי לשיר.

אוהבת את הקטע הזה כל כך. לדעתי, אחד השירים הכי יפים באלבום ובכלל…

אני עדיין חושבת שזה יכול קטע אינסטרומנטלי הורסססססס אבל מודה ממש לאביב שהתעקש שאשיר פה.

ומודה במיוחד שהתעקש על הערבית. וסליחה אביב שהייתי כזאת ניג׳ס ולא זורמת במיידי.

ותודה לאביב ואברי על השירה בהרמוניות איתי, זה ממיס אותי בכל פעם מחדש. תודה לג׳ונס כפרונס על החלק האינסטרומנטלי המהפנט שהוא מוביל עם הניי. הרוסה עליך אח אהוב. אוהבת את המעבר לעברית ואת הגמגום של הפרקשן בסוף. נורק׳ה אתה נסיך.

אוהבת ממש מה שיצא פה. כמה יופי, יא אלוהים. קסם. עונג שמיימי. תודה לכל מי שהביאני עד הלום. אני בת מזל.
טליה ג. סולאן, יאמה